החלטה בתיק בג"ץ 152/03

השופטת ד' דורנר:

           העותר 1 (להלן: העותר) - אב לילדים ובהם בת תינוקת, השוהה בשנת שבתון - זומן בשלהי השנה שעברה לשירות מילואים. היציאה לשירות המילואים שיבשה את התוכניות המשפחתיות, בגדרן החליטו העותר ורעייתו - שניצלה את מלוא מכסת ימי החופשה בתשלום לה הייתה זכאית - כי העותר הוא שיטפל בתינוקת בשנה הנוכחית.

           או-אז הוגשה העתירה שבפנינו, בגדרה התבקש כי העותר יופטר משירות מילואים עד לחודש אוגוסט השנה וכן נדרש סעד כללי, שלפיו יונחה צה"ל לפטור משירות מילואים, לפרק הזמן הנחוץ, גברים, שהם המטפלים העיקריים בילדיהם. את עתירתם סומכים העותרים על עקרון השוויון בין המינים - ובפרט בזכויות "הוריות" - הגובר, לטענתם, בנסיבות אלה על צורכי הביטחון.

           המדינה, בתשובתה, הדגישה כי עניינו הספציפי של העותר בא על פתרונו, שכן הוא שוחרר משירות המילואים המתוכנן ומביצוע תעסוקה מבצעית בכלל. באשר לעניין הכללי המועלה בעתירה, טענה המדינה כי מדובר בסעד כוללני מדי, ואף לגוף העניין נטען, כי המדיניות הנוהגת - מתן פטור גורף עד 30 יום מיום הלידה, וכן מתן פטור לגברים המנצלים זכאותם לפי חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 בארבעת החודשים הראשונים שלאחר הלידה, ובמקביל שקילת בקשות לפטור על-בסיס בחינה פרטנית של כל מקרה - הינה סבירה ואינה מגלה עילה להתערבות בית-משפט זה.

           תשובת המדינה, כי בעניינם של משרתי המילואים נבחן כל מקרה לגופו וכי שחרור משירות בכלל או לזמן קצוב הינו תלוי נסיבות, מניחה את הדעת. שכן, על האיזון הראוי בין צורכי הביטחון, מחד גיסא, לבין צורכי הפרט מאידך גיסא - בגדרו אף ניתן משקל לעקרון השוויון בין המינים, אך גם לשוויון בין משרתי המילואים -  להיערך באופן פרטני ותוך בחינת נסיבותיו של כל מקרה. משלא עלה בידי העותרים להוכיח, כי בגדרי איזון פרטני זה מופעלת, למעשה, מדיניות כללית שאינה ראויה, הרי אין מקום להיעתר לבקשה למתן סעד כללי.

           אשר-על-כן, העתירה נדחית.

           ניתן היום, ז' באלול תשס"ג (4.9.03).

ש ו פ ט ת                                   ש ו פ ט                                      ש ו פ ט  

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: